אמארה נ' אלגואד לבניין ופיתוח בע"מ ואח'

החלטה

1.המבקשת עותרת להורות, במסגרת סעד זמני, על שחרור רכב מס' רשום 39-181-51, אשר עוקל ונתפס, על-פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצל"פ 10-05801-10-4.

לטענת המבקשת היא הבעלים של הרכב אותו רכשה ב-02/06/09, ואף רשום על שמה במשרד הרישוי.

2.המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") הינה הזוכה על-פי תיק ההוצל"פ הנ"ל, ואילו המשיב מס' 2 – אחיה של המבקשת, הינו החייב בתיק הנ"ל.

3.על פי הנטען בתצהיר המבקשת, הרכב נתפס בתאריך 30/01/11 בשעת בוקר עת חנה בחצר בית הוריה, שם היא מתגוררת.

עוד טענה המבקשת, כי מדובר ברכב שהינו בבעלותה הפרטית, אותו רכשה מכספה, ובסיוע חלקי שאביה נתן לה.

עוד ציינה המבקשת, כי הייתה נוהגת להתיר לאביה ולאחֵיה להשתמש ברכב מדי פעם, אך עיקר השימוש ברכב היה שלה.

4.בהחלטתי מ-01/02/11 קבעתי את הבקשה לדיון במעמד הצדדים לתאריך 03/02/11.

בפתח הדיון העלה ב"כ המשיבה טענה בדבר היעדר סמכות עניינית לבית-המשפט לדון בבקשה שבמהותה הינה שחרור לאלתר של מטלטלין שעוקלו עפ"י החלטת רשם ההוצל"פ, שניתנה בהתאם לסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל.

עוד טען ב"כ המשיבה, כי החלטת רשם ההוצל"פ נמסרה למבקשת ב-06/12/10, וזו היה עליה לפנות לבית-המשפט למתן סעד הצהרתי בדבר הבעלות ברכב, ומשלא עשתה כן, אישר רשם ההוצל"פ תפיסת הרכב.

5.מנגד הכחישה המבקשת דבר מסירת החלטת ראש ההוצל"פ, וטענה שהיה מעשה רמיה בביצוע המסירה. במה דברים אמורים?

אביה של המבקשת שנכח בדיון העיד, כי מי שביצע את המסירה – מר נזיה אמארה,

"...אמר לי שאת המסמך הזה צריך למסור לעאדל אמארה וביקש ממני רק לחתום שאני קיבלתי את התביעה נגד עאדל ונתן לי רק את אישור המסירה ללא כל מסמך או מעטפה אחרת וכל הניירת נשארה אצלו. הוא ביקש ממני שברגע שאני אראה את עאדל, אפנה אליו (נזיה אמארה) בעניין התביעה".

6.בסוף הדיון ניתנה לבקשת הצדדים, שהות להשלים טיעוניהם בכתב לעניין סמכות בית-המשפט להיזקק לבקשה.

כן הוסכם בין הצדדים, שלאחר הגשת הטיעונים בכתב, תנתן החלטה גם לגוף הבקשה, ללא קיום דיון נוסף במעמד הצדדים.

7.טיעוני המשיבה הוגשו ב-06/02/11, טיעוני המבקשת הוגשו ב-07/02/11, המשיבה הוסיפה הודעה קצרה ב-13/02/11, והמבקשת הוסיפה תגובה ב-14/02/11.

8.המשיבה שבה וציינה בטיעוניה כי בית-המשפט נעדר סמכות עניינית להורות על שחרור הרכב, וכי סמכות זו נתונה לרשם ההוצאה לפועל, במסגרת תיק ההוצל"פ בו ניתן צו עיקול הרכב, ולאחר מכן תפיסתו.

לכל היותר, טוענת המשיבה, היה על המבקשת לבקש עיכוב הליכי מכירת הרכב, אך לא שחרורו, שכן אין זה הגיוני לשחרר את הרכב, כך לטענתה, כנגד חוב של כ-160,000 ₪.

עוד לטענתה, היה ותביעת המבקשת לשחרורו הרכב תדחה, כי אז ייפגעו זכויות המשיבה בצורה קשה.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה, נראה כי רישום הבעלות ברכב על שם המבקשת הינו פיקטיבי, נוכח גילה הצעיר יחסית (בת 21), העובדה שמדובר בסטודנטית שאינה עובדת, נושאת בשכר לימוד של כ-10,000 ₪, ועוד הוצאות לימודים נוספות, והעובדה שבעבר אותו רכב היה בבעלות אחיה החייב (המשיב מס' 2); והעובדה שזכרון הדברים, לפיו נרכש הרכב, נחתם ע"י אביה של המבקשת, ולא על ידה היא.